פרטיות ואינטרנט – תמונות אינטימיות
היום, יום שלישי 5.2.2013, מצוין בישראל היום הלאומי לאינטרנט בטוח בסימן "עושים טוב ברשת ומעבירים את זה הלאה". משרד החינוך בהקשר ליום הלאומי עוסק במקומו של היחיד והקבוצה בתוך הרשת, תוך עיסוק בבתי הספר השונים בסכנות העורבות לכל אחד ברשת וכיצד יש להימנע מהם.
במסגרת זו ולכבוד היום הלאומי לאינטרנט בטוח, במאמר זה נעסוק בתופעה שהפכה לכר יחסית נרחב ברשת האינטרנט, חוצה אוכלוסיות וקהלי גילאים שונים והיא סוגיית הפצת התמונות האינטימיות (אשר הינן לרוב בעלות אופי מיני) ברשת האינטרנט. באופן ספציפי יותר, תופעה זו מתרחשת חדשות לבקרים, על ידי בני/בנות זוג לשעבר, אשר, מסיבותיהם/ן שלהם/ן, מפרסמים ומפיצים תמונות אינטימיות של בן/ת הזוג לאחר שהללו נפרדו או התגרשו וכבר אינם נמצאים במערכת יחסים משותפת. בנוגע למהות התופעה, בה מצטלמים בני זוג במצבים אינטימיים שונים, בהשלכות שלה, בהשפעות החברתיות הנלוות אליה ובבחינת השיקולים המוסריים-חברתיים של התופעה, לא אעסוק כמובן במאמר זה, אלא מאמרי זה יעסוק אך ורק בסוגיה המשפטית אשר ייתכן ותעלה בנסיבות מסוימות ובמקרים אלו בתחום הפרת זכויות יוצרים וקניין רוחני.
פסיקת בית המשפט בנושאים אלה
פסיקת בתי המשפט מעלה באופן תדיר את חשיבותה של הזכות לפרטיות כאחת הזכויות החשובות שבזכויות האדם בישראל וכזכות המתבקשת מערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית גם יחד (זכות, שאף במאמר מוסגר, ניתן להראות ששורשיה נעוצים עמוק במורשת היהודית). הפרטיות הוגדרה בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, באופן מקיף ובשנת 1992 אף הוכרה הפרטיות כזכות חוקתית על-חוקית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ברור כי הזכות לפרטיות, באופן מסוים, קשורה לאוטונומיה של הפרט כך שהיא מאפשרת לפרט מעין "תחום" אוטונומי שבו הוא קובע את דרכי התנהלותו, את הקשרים אותם הוא מבקש לקיים, וכן מעין מעטפת השומרת על צנעת חייו והתנהלותו, בלא שיהיה אחר הרשאי לבחון ולבקר אותו. במילים אחרות, זכות זו, במובנים מסוימים, הינה זכותו של אדם "להיעזב לנפשו" (The Right to be Left Alone).
בענייני בני זוג נשואים, אף נקבע על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בפרשת פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה (בג"ץ 6650/04) כי "נישואין אינם שוללים מבני הזוג את זכותם לפרטיות זו כלפי זה. הזכות לפרטיות עומדת לכל אחד מבני הזוג כלפי העולם כולו, לרבות כלפי בן זוגו. אכן, כשם שכל אחד מבני הזוג זכאי לכבודו, ולחירות גופו כלפי בן זוגו (ראו ע"פ 91/80 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 281), וכשם שכל אחד מבני הזוג שומר על קניינו כלפי בן זוגו, כך זכאי כל אחד מבני הזוג לפרטיותו כלפי בן זוגו. האוטונומיה של הפרט היא גם אוטונומיה כלפי בן הזוג. הפרטיות של הפרט, היא גם פרטיותו כלפי בן זוגו. גם בחיי הנישואין שומר לעצמו כל אחד מהצדדים לקשר תחומים של פרטיות כלפי בן זוגו…מעצם הנישואין אין הסכמה משתמעת לפגיעה בפרטיות. את ההסכמה המשתמעת יש לבחון בכל מקרה ומקרה בו נטען כי בן זוג פגע בפרטיות של בן זוגו" .
וחזרה לעניינו. ראשית, ברור כי לרשת האינטרנט חשיבות רבה ויש לה השפעה ניכרת על חיי היום-יום בעולם המודרני ואף נקראה רבות בפסיקת בית המשפט ככיכר העיר החדשה. כך לדוגמה, באמצעותה, יכול כל אחד לממש את זכותו לחופש ביטוי (הן להשמיע דעתו בציבור והן להיחשף, ביתר קלות, למידע שברצונו לצרוך) ואף יכול כל אחד ליצור קשרים חברתיים חדשים, וזאת אף במקרים בהם הוא נשאר אנונימי. אולם, כשם שלרשת האינטרנט יתרונות רבים, יש לה גם לא מעט חסרונות. כך, ובהקשר לעניינו, רשת האינטרנט יכולה לשמש בידי אחד כלי הרסני, המשמש אותו להפצת תמונות אינטימיות של זולתו, תמונות אשר צולמו ברשות היחיד או תמונות שצולמו באופן אינטימי בין שני בני זוג (וללא הסכמה הדדית להפצתם) ובכך לפתוח את הדלת לחרושת שמועות ולהלבנת פניו של המצולם/ת באותן תמונות.
שנית, לעניין הזכות לפרטיות, סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי אין לפגוע בפרטיות של אדם, ללא הסכמתו, בעוד שסעיף 2 לחוק האמור, קובע את החלופות המהוות דרכים לפגיעה בפרטיות. כך, נקבע בחוק כי פגיעה בפרטיות תהייה, בין היתר: "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו", "פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד" וכן "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד". כך, במקרים מסוימים, הפצת תמונות אינטימיות על ידי בן זוג לשעבר, ללא הסכמת המצולם (בן/ת הזוג האחר), תמונות אשר יש בהן כדי לפגוע בצנעת חייו של המצולם ייתכן ויעלו כדי הפרת הוראות חוק הגנת הפרטיות. ולדוגמה אחרת, במקרה פלילי מסוים, קבע בית המשפט כי "צלום בני זוג במקום מוסתר מעין בחורשה, במצבים אינטימיים ביותר, בעקבות מעקב אחריהם ללא ידיעתם והפצת תמונותיהם, מהווה לכל הדעות פגיעה בפרטיות" (ע"פ 2126/05 סברי ג'רייס נ' מדינת ישראל).
במישור הפלילי
ייתכן ובמקרה בו פלוני מפרסם תמונותיו האינטימיות של אלמוני (ללא הסכמתו), בנסיבות מסוימות, הדבר יכול לעלות כדי עבירה בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות ולפיכך ייתכן ויוגש כתב אישום בעניין זה. באופן כללי, אציין שהמאשים במשפט פלילי הוא המדינה, אשר מיוצגת בידי תובע שמנהל את התביעה. ברור, כי אדם אשר נפגע מעבירה, כגון עבירה של פגיעה בפרטיות, יכול להגיש תלונה למשטרה, אך אין משמעותה של תלונה זו כי יפתחו הליכים פלילים ויוגש כתב אישום בסופו של יום. אולם, חשוב יהיה להדגיש, כי בנוסף לאפשרות של הגשת התלונה למשטרה, כהוראה חריגה לסדרי הדין הפלילים, במקרי עבירה על הוראות מסוימות של חוק הגנת הפרטיות, אף הנפגע עצמו יכול להגיש "קובלנה פלילית" כנגד הפוגע ובו הוא (כלומר, הנפגע) יהיה המאשים בהליך פלילי ובכך לפתוח הליכים פליליים כנגד פוגע.
במישור האזרחי
הפצת תמונות אינטימיות של פלוני ללא הסכמתו, ברשת האינטרנט- יכולה, במקרים מסוימים, לעלות כדי פגיעה בפרטיות המקימה עילת תביעה אזרחית כנגד הפוגע. נוסף על כן, בהתאם לסעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות, במקרי פגיעה בפרטיות, רשאי בית המשפט לחייב את הפוגע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק. יתרה על כן, מקום בו הוכחה "כוונה לפגוע" – ניתן לפסוק אף כפל פיצוי.
משרדנו העוסק בתחומי הגנת הפרטיות ומידע במישור האזרחי וכן בסוגיות דיני האינטרנט, ישמח לסייע גם לכם בכל הנוגע לנושאים אלו.
